<h1>ראבי"ה סימן תתכ"ז</h1>
<h2>דף יב:</h2>
תנו רבנן טוחנין קמח במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור, ואם טחן והותיר מותר, וכן קוצצין ומטילין שכר במועד לצורך המועד ואם הותירו מותר. ובהערמה איכא פלוגתא, והילכתא כרבנן. אבל לצורבא מרבנן שרי להערים כדפרישית בהלכות יום טוב. ושרי למיחצד חצדין בדבר האבד בחולו של מועד ואדם חשוב ראוי לו להחמיר על עצמו. וקוצץ אדם דקל בחולו של מועד ואף על פי שאין צריך אלא לנסורת שלו. רב יהודה שרא למיעקר כיתנא ולמיקטל כשותא ולמיעקר שומשמי. רבי ינאי הוה ליה ההוא פרדיסא דמטא למיקטיפיה במועדא קטפיה לשנה שהיוה כולי עלמא לפרדיסייהו לחולא דמועדא אפקריה רבי ינאי [לפרדיסיה ההוא שתא]. ירושלמי [ה"ב] לשנה שהיתה ויבש ילפין מקלקלתא ולא ילפין מתקנתא.
